הבנקים בישראל איבדו את הראש. הם מתנהגים כמו רץ למרחקים ארוכים, שנעצר במרוץ על חייו ומסרב להמשיך.

תיק האשראי הבנקאי למגזר העסקי תקוע כבר קרוב ל- 4 שנים. הצמיחה הגדולה בכלכלה, שנרשמה בשנים החולפות, נשענה מרביתה ככולה על אשראי חוץ בנקאי. אז, בימים היפים של הבורסה, איבדו הבנקים את הכתר ואת כס ממלכת האשראי לטובת משקיעים מוסדיים ולטובת גברת כהן מחדרה. כעת עומדת לבנקים הזדמנות שלא רואים כל יום לשוב ולכבוש את הממלכה.

בניתוח מחירי אג"ח בנקאיות הנסחרות בבורסה, לעומת מחירי אג"ח קונצרניות שאינן בנקאיות, ניתן להבחין כי אג"ח בנקאיות הן מוצר במחסור. התשואות באג"ח ובכתבי ההתחייבות של הבנקים מאפשרים להם לגייס הרבה מיליארדים ובתנאים מצוינים. במרווח שבין עלויות גיוס החוב לבנקים לבין עלות האשראי ללקוחות, הבנקים ירוויחו בשנים הבאות הרבה מאוד כסף. הם גם יצילו לא מעט חברות שאינן יכולות לגייס חוב חדש, ועל הדרך הם יכולים להציל גם את עצמם.

מרווחי הסיכון שהבנקים יכולים לגבות במתן אשראי גבוהים משמעותית משיעור המחיקות העתידיות בתיק האשראי. בימי שגרה הבנקים מוחקים כמחצית האחוז ועד לאחוז אחד בשנה, מתוך האשראי הכולל, ובימי משבר חריף שיעור זה יכול לטפס עד לרמה של שני אחוזים. מאחר ומרווח הסיכון בין עלות גיוס חוב חדש לבנקים לבין עלותו לחברות אחרות נמצא הרחק מעל לשני אחוזים, הרי שיש בידי הבנקים מרחב תמרון רחב וכרית ביטחון שמנה.

אז מדוע הבנקים אינם נוקטים פעולות בכיוון ? התשובה לכך היא שהם שרויים בהלם עמוק לנוכח המצב שנחזה לנגד עיניהם. במציאות שנוצרה, הבנקים פועלים לצמצם אשראים, אולי מתוך כוונה להפעיל לחצים על האוצר שיעניק להם סיוע נדיב. ובכן, להערכתי, הם שוב טועים ובגדול. סיוע, אם בכלל יינתן יעלה להם ביוקר. המנהלים יצטרכו לוותר על הבונוסים השמנים לשנים רבות ועבור בעלי השליטה מדובר בהשקעה שעשויה לרדת  לטמיון.

קשה להם, לבנקים הישראלים, קשה להם בימים אלה כאשר גדולים ו"טובים" מהם קורסים כמו מגדל קלפים שנבנה עקום. קשה להם בימים של מחיקות גדולות בתיקי הנוסטרו ובתיקי האשראי. קשה להם מאוד, כאשר הם מביטים מעבר לכתפם ורואים את מערכת האשראי החוץ בנקאי נמוגה כעולם הולך ונעלם. הם מבינים היום, יותר מאי פעם, כי הם כנראה לבד במערכה הזאת. הבנקים שידעו לנצל היטב את שוק ההון בימי הגאות והעבירו אליו חברות רבות לגייס כספים, מבינים שתפישתם את מערכת האשראי החוץ בנקאי הייתה שגויה. גישת הבנקים שהם המקצוענים בענייני אשראי ומולם בגופים המוסדיים ניצבים ילדים חסרי ניסיון, החלה להסב להם נזק. הנזק ממצוקת החברות בבורסה בהעדר שוק ראשוני מתגלגל לפתחם של הבנקים ומאיים על יציבותם. עד כדי כך התנאים נראים קשים שנשמעות זעקות יאוש ושבר מראשי מערכת הבנקאות בישראל.

"נדרשת תכנית הצלה לאומית", זעק השבוע צבי זיו, שהוא לא אחר מאשר מנכ"ל בנק הפועלים שמתיימר להיות הבנק המוביל במדינה. "ללא תכנית הצלה לאומית, החברות לא יעמדו בהחזרי האג"ח ויגררו את הבנקים למחיקות ענק".

פתאום, הבנקים הגדולים והחסונים זקוקים לתכנית הצלה לאומית ? לאן נעלמה היצירתיות, לאן נעלם האינסטינקט העסקי שעוזר לנצל הזדמנויות, לאן נעלם הרצון להיות יותר גדול ולכבוש נתחי שוק. מה, הבנקים שכחו איך לתת אשראי ? הם אינם מודעים לעובדה שכל ההצדקה הקיומית של מערכת בנקאית תלויה בתיווך נכון של מקורות הון לצרכני אשראי. אשראי המאפשר צמיחה במשק וצמיחה שלהם עצמם. בישראל קיימים שני בנקים משמעותיים, פועלים ולאומי, החולשים על כשני שלישים מהשוק ויש את השאר. אם פועלים ולאומי מפסיקים לתת אשראי, האם הם באמת חושבים שמישהו אחר יעשה זאת במקומם ? הלא ברגע שהבנקים הפסיקו לתת אשראי הם גם הפעילו את שעון החול שיחרוץ את דינם. מרגע זה הזמן פועל לרעתם ומניעת אשראי מלקוחות פרטיים ועסקיים פועלת נגדם במהירות ובעוצמה.

אז נכון שהמערכת הפיננסית בעולם המפותח ספגה מכה אנושה, וגם נכון שהדוחות הכספיים של הבנקים בישראל לא נראים מי יודע מה, כשמסכמים את שנת 2008, אבל האם זאת הסיבה להפסיק את המרוץ ? האם זה הזמן הנכון ? הלא מדובר בעיתוי הגרוע ביותר האפשרי, שהרי אנו נמצאים בשיאו של משבר ולא בפתחו. דווקא עכשיו הבנקים חדלו לפעול כבנקאים והם עובדים כחנווני שמעלה מחירים כדי לשפר רווחיות, עד אשר הוא מאבד את אחרון לקוחותיו.

ראשי המערכת הבנקאית בישראל צריכים להבין שכעת זהו בדיוק הזמן האידיאלי להתחיל לעבוד ולא דקה מאוחר יותר. האשראי הוא היקר ביותר, כאשר מרווח הסיכון בריבית נמצא הרבה מעבר לריבית הבסיסית, חברות יעמידו ביטחונות נדרשים ללא תנאי ויענו לכל דרישות הבנקים, רק שיאפשרו להם לשרוד את המשבר. עוד הם חייבים להבין, שאין להם על מי להסתמך. כאן זה  לא אמריקה. אין כיסים עמוקים ויש צרכים קודמים בסדר העדיפויות. בסיפור הזה הבנקים צריכים לעזור לעצמם, לקום על הרגליים ולסיים את המרוץ. מי יודע הם אולי עוד עלולים לנצח.